נדה ס״ז ב:י׳-י״א

10 רש"י פתח ↗

לידי ספק - שמא תשמש בו ביום ותראה מיד לאחר תשמיש ונמצא סותרת כל שלפניה וטבילתה פסולה:

10 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

אבל אמרו חכמים כי למעשה אסור לעשות כן, שתטבול ביום השביעי, לאחר שבדקה עצמה בתחילת היום ומצאה שהיא נקיה, שמא לאחר שטבלה תבא לידי ספק, שתשמש עם בעלה בו ביום, ולאחר שתשמש עמו תראה דם, ונמצא שלא היו אלה שבעה ימי נקיות וטבילתה פסולה, ובאה לידי איסור כרת בתשמיש בנדות.

10 תוספות הרא"ש על מסכת נדה פתח ↗

ר"ש היא דאמר אבל אמרו חכמים כו'. תימה כ"ש רבנן היא דמשמע לקמן פ' בתרא דרבנן אסרי מדאורייתא לשמש וצ"ע לקמן. תי' דהכא משמע דתשמיש דוקא אסר ר' שמעון אבל טבילה שרי ביומא דז' ובפ' בתרא משמע דאסור לטבול ביומי דז' משום דר' שמעון וי"ל דאמוראי בתראי החמירו בטבילה:

11 רש"י פתח ↗

שכן אשה חופפת בע"ש וטובלת למוצ"ש - דהא אינה יכולה לחוף בשבת ודנין אפשר משאי ואפשר:

11 אור לישרים על תלמוד ירושלמי מגילה פתח ↗

מספרים: אמר רבי שמואל בר נחמן אמורא ארץ ישראלי בדור השני והשלישי: רבי יונתן אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון הוה עבר קומי סידרא – היה עובר לפני הסדר בית הכנסת. - סידרא הוא מוסד ציבורי, שהיו בו בית ספר שבו לימדו מקרא, בית כנסת שבו התפללו או שמעו דרשה, ובית מדרש שבו עסקו בתלמוד "מסביב ל'סידרא'", "בר אילן" ל-לא, עמודים 359-365. שמע קלון קרויי צריך לומר: 'קריי' ולא מברכין – שמע את קולם של האנשים שבבית הכנסת קוראים בתורה בציבור ולא מברכים הקורא הראשון לא בירך לפני קריאתו והקורא האחרון לא בירך לאחר קריאתו. אמר לון: – אמר להם רבי יונתן: עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות נראה שצריך לומר: 'קְרִיוֹת קְרִיוֹת' - קריאות קריאות. 'קרחות קרחות' הוא שיבוש בהשפעת הירושלמי מעשרות א,ג: "משיעשו קרחות קרחות לבנות"? – כשהקורא הראשון מברך לפני קריאתו והקורא האחרון מברך לאחר קריאתו, כדין המשנה, נחשבת קריאת התורה כיחידה אחת. אבל כשאינם מברכים, נחשבת קריאת כל קורא כיחידה בפני עצמה, ולכן אמר להם רבי יונתן: עד מתיי אתם עושים את התורה קריות קריות? לשון זו נמצאת במסכת סופרים, ראה להלן.יש שפירשו, שאנשי הסידרא נהגו כדין המשנה שרק הראשון והאחרון מברכים ולא כל הקוראים, ורבי יונתן גער בהם על כך שלא בירכו כל הקוראים לפני קריאתם ולאחריה. לפירוש זה אין מובן מהו "קרחות קרחות".לפי דין המשנה, רק הראשון והאחרון מברכים לפניה ולאחריה, ולא כל הקוראים. מנהג בבל היה שכל הקוראים מברכים לפניה ולאחריה בבלי מגילה כא,ב. ההבדל בין דין המשנה למנהג בבל הוא הבדל שבין מנהג ארץ ישראל למנהג בבל.ממספר מקורות בירושלמי עולה לכאורה שגם בארץ ישראל נהגו במקומות מסוימים לברך לפני קריאת כל קורא ואחריה. ראה ירושלמי מגילה ד,א: "רבי יונתן הוה עבר קומי סידרא. שמע קלון קריי ולא מברכין. אמר לון: עד מתי אתם עושין את התורה קרחות קרחות?" "פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה?", "תרביץ" עד, עמודים 186-189 והערה 69.לפי יש שפירשו, עולה מהירושלמי כאן שגם בארץ ישראל נהגו במקומות מסוימים לברך לפני קריאת כל קורא ואחריה, שכן כך דעת האמורא הארץ ישראלי רבי יונתן. אבל לפי פירושנו, אין עולה כך מהירושלמי כאן.אולי יש לגרוס בירושלמי כאן: 'שמע קלון קריי ומברכין' יש למחוק מילת 'לא', שאנשי הסידרא לא נהגו כדין המשנה אלא כל הקוראים בירכו לפני קריאתם ולאחריה, ורבי יונתן גער בהם על שלא נהגו כדין המשנה: 'עד מתי אתם עושים את התורה קריות קריות?', שכשכל הקוראים מברכים לפני קריאתם ולאחריה, נחשבת קריאת כל קורא כיחידה בפני עצמה. לפי זה, עולה מהירושלמי כאן שגם בארץ ישראל נהגו במקומות מסוימים לברך לפני קריאת כל קורא ואחריה, שכן כך נהגו אנשי הסידרא.המעשה הזה מוסב על מה ששנינו במשנה: "הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה".במסכת סופרים יד,טו נאמר: אמר רבי לוי: מגילת אסתר צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר: "למען יזמרך כבוד ולא יידום", "יזמרך כבוד" - בלילה, "ולא יידום" - ביום.רבי מאיר הווה חליף בכנישתא. שמע קליהון דסדראי. אמר לון: עד מתי אתם עושים את התורה קריות קריות? אמרו לו: משום "למען יזמרך כבוד", ושבקון.נראה שבמעשה של רבי מאיר שמובא במסכת סופרים קראו את הקריאה בתורה שני פעמים, כמו שאמר רבי לוי בעניין קריאת מגילת אסתר.אולי יש לפרש את המעשה בירושלמי כאן ואת המעשה במסכת סופרים שהם עוסקים בקריאת המגילה בפורים ולא בקריאה בתורה. במעשה בירושלמי כאן קראו כמה קוראים את המגילה ולא בירכו עליה לא לפניה ולא לאחריה, ורבי יונתן גער בהם על כך שלא בירכו עליה: 'עד מתי אתם עושים את התורה קריות קריות?', שכשכמה קוראים את המגילה ולא מברכים עליה לא לפניה ולא לאחריה, נחשבת קריאת כל קורא כיחידה בפני עצמה. ונקראת המגילה "תורה" בשל חשיבותה של המגילה כתורה.לפי פירוש זה, שהמעשה עוסק בקריאת המגילה, המעשה קשור לקטע הקודם למקבילה לעיל שדן בברכת המגילה, אלא שהמקבילה שהועתקה לכאן מברכות מפסיקה ביניהם.• • •במשנה שנינו: "בשיני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה". מביאים ברייתא: משה התקין את ישראל במסכת סופרים י,א: 'הקניא להם לישראל' - התרה, הזהיר. נראה ש'הקניא' הוא הלשון המקורי, ובשל אי הבנתו הוחלף ב-'התקין' כמו להלן. מילת היחס 'את' שנשארה מהלשון המקורי מתאימה ל'הקניא', אבל אינה מתאימה ל'התקין' בהקשר לקביעת תקנה, והנכון הוא 'התקין ל-' כמו להלן. לכן יש לגרוס: 'הקניא את ישראל' שיהו שיהיו קורין בתורה הסופר במסירה שלפנינו טעה ודילג בשל הדמיון והתחיל לכתוב כאן את תקנות עזרא, וכשעמד על טעותו מחק ותיקן כראוי בשבתות – בשחרית, ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של המועד, שנאמר: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי י'י אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ויקרא כג,מד – מכאן למדים שמשה ציווה את ישראל לקרוא בתורה בכל מועד השווה למשנה לעיל ג,ו. עזרה עזרא התקין קבע תקנה לישראל שיהו קורין בתורה בשֵיני ובחמישי ובשבת במנחה. הוא – עזרא, התקין טבילה לבעלי קריין – לפני לימוד תורה בעל קרי הוא מי שיצאה ממנו שכבת זרע, בין בדרך תשמיש ובין שלא בדרך תשמיש, בין כשהוא ישן ובין כשהוא ער, בין מרצון ובין מאונס. בעל קרי הוא טמא וטעון טבילה מן התורה לאכילת תרומה וקודשים. עזרא התקין טבילה לבעלי קרי, שאסר עליהם לקרוא וללמוד תורה בעודם בטומאתם עד שיטבלו. - בירושלמי במקום אחד שבת א,ד נתייחסו הלכות בעל קרי לתלמידי שמאי והלל, ובמקומות אחרים נמנתה תקנת טבילה לבעלי קריים לאחת מעשר תקנות שתיקן עזרא. תקנת עזרא היא לקרי מתשמיש, וגזרת בית שמאי ובית הלל בהלכות בעל קרי היא בקרי לאונסו "פירושים וחידושים בירושלמי" ב, עמוד 221. הוא – עזרא, התקין שיהו בתי דינין יושבין בעיירות בשֵיני ובחמישי – שהם ימי השוק שבהם מתכנסים בני הכפרים בעיירות. הוא – עזרא, התקין שיהו הרוכלין סוחרים הנושאים איתם את סחורתם ועוברים ממקום למקום כדי למכור אותה מחזרין – על הפתחים הולכים וסובבים מבית לבית, בעיירות – למכור בשמים וקישוטים לנשים, מפני כבודן של בנות ישראל – שאין כבודן של הנשים לצאת לשוק לצורך קנייה. הוא – עזרא, התקין שיהו מכבסין – את הבגדים, בחמישי – ביום החמישי, מפני כבוד השבת – כדי שיהיו פנויים ביום השישי ערב שבת להכנות האחרות לצורך השבת. הוא – עזרא, התקין שיהו אופין פת בערבי שבתות, כדי שתהא פרוסה מצויה לעני – שיהיה לחם מצוי בבית עבור העניים המחזרים על הפתחים. הוא – עזרא, התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות – שהוא זמן תשמיש של איש ואשתו, שהוא – השום, מכניס אהבה – בלב האדם האוכל אותו, ומוציא תאוה צריך לומר כמו בקטע גניזה: 'ומוציא קנאה', וכן הוא בבבלי – מבטל אותה מלב האדם, ולכן תיקן עזרא אכילת שום סמוך לזמן תשמיש 'תאוה' היא תשוקה. 'קנאה' היא צרות עין או חשד בחוסר אהבה ונאמנות. כאן יש מובן ללשון 'מוציא קנאה' אבל אין מובן ללשון 'מוציא תאוה'. הוא – עזרא, התקין שיהו הנשים מדברות זו עם זו בבית הכסא – כדי שיידע אדם העובר שיש נשים בבית הכיסא ולא ייכנס לשם ויתייחד עימהן במשנה קידושין ד,יב שנינו: לא יתייחד אדם עם שתי נשים. הוא – עזרא, התקין שתהא אשה חוגרת בסינר יריעת בד המשתלשלת מן המותניים מטה ונקשרת לגוף ברצועות. מקור המילה 'סינר' ביוונית בין מלפניה בין מלאחריה – מלפניה וגם מאחריה. סינר שהאישה חוגרת היו בו שני חלקים: אחד המכסה אותה מלפניה ואחד היורד לה מאחריה. טעם התקנה אמור להלן במשנה שבת י,ד שנינו: האישה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה.... אמר רבי תנחום בר חייה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי: מפני מעשה שאירע – לכן הותקנה תקנה זו. מעשה באשה שבעלה – בא עליה, קוף מכדרכה – באיבר מינה, ושלא כדרכה – בפי טבעתה. חגירת סינר על ידי אישה מלפניה ומאחריה מונע מעשה מכוער כזה. הוא – עזרא, התקין שתהא אשה חופפת רוחצת ומנקה וסורקת – את שערותיה, כדי להעביר את הלכלוך ולא תהיה חציצה בשערותיה, קודם לטהרתה שלשה ימים – אפילו שלושה ימים לפני טבילתה, כמבואר להלן. רבי יוסה מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור הרביעי בקטע גניזה: 'ר' ירמיה' אמר בשם דבית רבי ינאי – החכמים של בית רבי ינאי אמורא ארץ ישראלי בדור הראשון, וכן רבי בא בר כהן אמורא ארץ ישראלי בדור החמישי אמר בשם רב חונה רב הונא, גדול אמוראי בבל בדור השני: כדי לשבת ולשני ימים טובים של הגליות – אישה חופפת וסורקת שלושה ימים לפני טבילתה אף בימי החול, שכן הוא שיעור הזמן שאישה חופפת וסורקת לפני טבילתה במקרה של שבת ושני ימים טובים של הגלויות הסמוכים לשבת לפניה או אחריה, שאם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים חמישי ושישי, וליל טבילתה חל במוצאי שבת, חופפת וסורקת ביום רביעי, ואם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים ראשון ושני, וליל טבילתה חל במוצאי יום טוב שני, חופפת וסורקת ביום שישי, כדי שלא תבטל זמן תשמישה משום שאינה רשאית לחפוף ולסרוק בשבת וביום טוב לדעה זו מעיקר הדין אישה חופפת ביום שלפני ליל טבילתה ולא בליל טבילתה, ולכן אם אינה רשאית לחפוף ביום שלפני ליל טבילתה, אף שהיא רשאית לחפוף בליל טבילתה - חופפת ביום קודם טבילתה. מביאים מחלוקת אמוראים בשם רב יהודה. רבי זעורה רבי זירא, מגדולי אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי אמר בשם רב יהודה מגדולי אמוראי בבל בדור השני: והוא שהגיע זמנה לטבול בנתיים – אישה חופפת וסורקת אפילו שלושה ימים קודם לטבילתה כשחלים שני ימים טובים של הגלויות סמוך לשבת, רק אם הגיע זמן טבילתה בליל אחד משני הימים הטובים או בליל שבת לדעה זו יש שלושה ימים בין יום החפיפה לליל הטבילה, אך לא ימים מלאים. אבל אם הגיע זמן טבילתה בלילה שלאחר מכן במוצאי שבת אם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים חמישי ושישי, או במוצאי יום טוב שני אם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים ראשון ושני, אינה חופפת וסורקת אלא בליל טבילתה שהוא יום חול לדעה זו מעיקר הדין אישה חופפת בליל טבילתה ולא ביום שלפני ליל טבילתה, ולכן אם היא רשאית לחפוף בליל טבילתה - חופפת בליל טבילתה, ורק אם אינה רשאית לחפוף בליל טבילתה - חופפת ביום קודם טבילתה. רבי בא רבי אבא, אמורא בדור השלישי אמר בשם רב יהודה: ואפילו הגיע זמנה לטבול בסוף – אישה חופפת וסורקת אפילו שלושה ימים קודם לטבילתה כשחלים שני ימים טובים של הגלויות סמוך לשבת, אף אם הגיע זמן טבילתה בלילה שלאחר מכן במוצאי שבת אם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים חמישי ושישי, או במוצאי יום טוב שני אם חלים שני ימים טובים של הגלויות בימים ראשון ושני. - לדעה זו יש שלושה ימים מלאים בין יום החפיפה לליל הטבילה. לדעה זו מעיקר הדין אישה חופפת ביום שלפני ליל טבילתה ולא בליל טבילתה. ומספרים: והוה רבי זעורה מסתכל ביה – והיה רבי זעורה מסתכל בו ברבי בא בתימהון על דבריו. אמר ליה: – אמר לו רבי בא לרבי זעורה: מה את אתה מסתכל בי? "מַה יָּדַעְתָּ וְלֹא נֵדָע? ומה תָּבִין וְלֹא עִמָּנוּ הוּא?" איוב טו,ט – מה הדבר שאתה יודע ומבין אותו ואנחנו איננו יודעים ומבינים? כך אמר לאיוב אחד מרעיו. - רבי זעורה הקפיד לברר מקור כל שמועה, ולכן תמה על רבי בא שאמר בשם רב יהודה שמועה השונה ממה שהוא אמר בשם רב יהודה ומציעים מסורת המאשרת את הדברים שבאו לפני כן ומציעים גם הסבר: אתא – בא רבי אחא אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי אמר בשם רבי תנחום בירבי חייה אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי ואמר טעמא – ואמר הטעם של המסורת שאמר: ואפילו הגיע זמנה לטבול בסוף – אף אם הגיע זמן טבילתה בליל היום הרביעי, חופפת וסורקת כמה ימים קודם לטבילתה, אני אוֹמַר: שמא מעיינה – מקום טבילתה, רחוק – מביתה, והיא מתעצלת – לחפוף ולסרוק כראוי בליל טבילתה, בשל הזמן הרב הנדרש לה ללכת למקום הטבילה ולחזור לביתה, ואינה טהורה – משום שלא חפפה וסרקה כראוי. ולכן מוטב שתחפוף ותסרוק כמה ימים קודם לטבילתה, ובלבד שתהא טהורה.בבבלי בבא קמא פב,א אמרו: עשר תקנות תיקן עזרא: שיהו קורים בתורה במנחה בשבת, ושיהו קורים בשני ובחמישי, ושיהו דנים בבתי דין בשני ובחמישי, ושיהו מכבסים בחמישי בשבת, ושיהו אוכלים שום בערב שבת, ושתהא אישה משכמת ואופה, ושתהא אישה חוגרת בסינר, ושתהא אישה חופפת וטובלת, ושיהו רוכלים מחזרים בעיירות, ותיקן טבילה לבעלי קריים.שיהו קורים במנחה בשבת - משום יושבי קרנות שלא ייבטלו מדברי תורה.ושיהו דנים בשני ובחמישי - דשכיחי אנשים, דאתו לעיר למקרא בספרא בתורה.ושיהו מכבסים בחמישי בשבת - מפני / משום כבוד השבת.ושיהו אוכלים שום בערב שבת - משום עונה תשמיש המיטה בליל שבת. - תנו רבנן: חמישה דברים נאמרו בשום: משביע, ומשחין מחמם, מצהיל פנים, ומרבה זרע, והורג כינים תולעים וטפילים שבבני מעיים; ויש אומרים: מכניס את האהבה ומוציא את הקנאה / השנאה.ושתהא אישה משכמת ואופה בכל יום, או ביום שישי לכל ימות השבוע - כדי שתהא פת מצויה לעניים המחזרים על הפתחים.ושתהא אישה חוגרת בסינר - משום צניעות.ושיהו רוכלים מחזרים בעיירות - משום תכשיטי נשים שיהיו תכשיטים מצויים לנשים לקנותם, כדי שלא יתגנו בנות ישראל על בעליהן אם לא יהיו להן תכשיטים.בבבלי סנהדרין יט,א אמרו: אמר רמי בר אבא: התקין רבי יוסי בציפורי שיהו נשים מספרות משוחחות זו עם זו בבית הכיסא, משום ייחוד.בשני התלמודים נמנו עשר תקנות שתיקן עזרא. הבבלי מנה את הקריאה במנחה בשבת ואת הקריאה בשני ובחמישי בשתי תקנות, ואילו הירושלמי מנה אותן בתקנה אחת. הירושלמי מייחס לעזרא את התקנה שיהיו נשים מדברות בבית הכיסא, ואילו הבבלי מייחס אותה לרבי יוסי.התקנה שרוכלים מחזרים בעיירות - בבבלי: כדי שלא יתגנו בנות ישראל על בעליהם. ובירושלמי: מפני כבודן של בנות ישראל.התקנה שאישה חוגרת בסינר - בבבלי: משום צניעות. ובירושלמי: מפני מעשה שאירע.בבבלי: שתהא אישה חופפת וטובלת. בירושלמי: שתהא אישה חופפת וסורקת קודם לטהרתה שלושה ימים לפי הירושלמי התקנה כפולה: חופפת וסורקת; חופפת וסורקת קודם לטהרתה שלושה ימים.מפני כבודן של בנות ישראלבירושלמי נדרים ה,א ובבא בתרא א,ו אמרו: רבי יוחנן בשם רבי בנייה: בכל השותפין מעכבין / ממחין זה על זה בחצר, חוץ מן הכביסה, מפני כבודן של בנות ישראל.ובבבלי בבא בתרא נז,ב אמרו: אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: בכול שותפים מעכבים זה את / על זה מלהשתמש בחצר המשותפת, חוץ מן הכביסה שאינם יכולים לעכב, לפי שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על גב הנהר משום שהן מרימות את שולי בגדיהם, על מנת שלא יירטבו, ולכן צריך להרשות להן לכבס בתוך החצר, ולא להכריח אותן לכבס בחוץ במקום הגלוי לרבים.הביטוי "מפני כבודן של בנות ישראל" בירושלמי נדרים ובבא בתרא מתפרש על פי המקבילה בבבלי בבא בתרא. יש לפרש את הביטוי הזה בירושלמי כאן, שהוא טעם התקנה שרוכלים מחזרים בעיירות, כפירושו של הביטוי בירושלמי נדרים ובבא בתרא. הרי ששני התלמודים חלוקים בטעם התקנה שרוכלים מחזרים בעיירות.מכניס אהבה ומוציא קנאהבבבלי בבא מציעא קז,ב אמרו: תנו רבנן: שלושה עשר דברים של שבח נאמרו בפת של שחרית: ...ונזקק האוכלה לאשתו בשעה הראויה, ואין מתאווה לאישה אחרת... ויש אומרים: אף מכנסת אהבה ומוציאה קנאה / איבה.מעשה באשה שבעלה קוף מכדרכה ושלא כדרכהבמסכת דרך ארץ פרק עריות הלכה ז נאמר: מעשה בריבה נערה אחת בעייתה-לו שהיתה מכבדת את הבית ובא הקוף ובעלה מאחריה שלא כדרכה, ובא מעשה לפני רבי עקיבה ולא פסלה מן הכהונה מפני שלא נעשתה זונה בכך.ובבבלי יבמות נט,ב אמרו: כי אתא רב דימי אמר: מעשה בריבה אחת בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית, ורבעה כלב כופרי מאחריה, והכשירה רבי לכהונה.אשה חופפת וסורקת קודם לטהרתה שלשה ימיםבבבלי נידה סז,ב אמרו: אמר רב הונא: אישה חופפת באחד בשבת וטובלת בשלישי בשבת בליל שלישי, שכן אישה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שבת. אישה חופפת באחד בשבת וטובלת ברביעי בשבת בליל רביעי, שכן אישה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי יום טוב שחל להיות אחר השבת. אישה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת בליל חמישי, שכן אישה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת.ורב חסדא אמר: כולהו - אמרינן בטבילה במוצאי שבת ובטבילה במוצאי יום טוב שאחר השבת ובטבילה במוצאי ראש השנה שאחר השבת הותרה חפיפה כמה ימים לפני הטבילה, "שכן" - לא אמרינן בטבילה בימי חול לא הותרה חפיפה כמה ימים לפני הטבילה, היכא דאפשר שתחפוף סמוך לטבילה - אפשר ולא הותרה חפיפה לפני כן, היכא דלא אפשר - לא אפשר והותרה חפיפה לפני כן.ורב יימר אמר: אפילו "שכן" - נמי אמרינן, לבר מאישה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת, דלמוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שלאחר השבת ליתא, דאפשר דחופפת בלילה וטובלת בלילה.בירושלמי: שני ימים טובים של הגליות. ובבבלי: שני ימים טובים של ראש השנה.דברי רב הונא בירושלמי "אישה חופפת וסורקת קודם לטהרתה שלושה ימים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של הגליות" הם דבריו בבבלי "אישה חופפת באחד בשבת וטובלת בחמישי בשבת בליל חמישי, שכן אישה חופפת בערב שבת וטובלת במוצאי שני ימים טובים של ראש השנה שחל להיות אחר השבת".דברי רבי זעורה בשם רב יהודה בירושלמי הם כדברי רב יימר בבבלי.דברי רבי בא בשם רב יהודה בירושלמי הם כדברי רב הונא בבבלי.בירושלמי אין דעה כדברי רב חסדא בבבלי.• • •הסוגיה שייכת להלכה א "תלמוד ירושלמי במהדורת האקדמיה ללשון העברית", "תרביץ" עא, עמוד 589, הערה 118, אות ח

10 אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אָסוּר לַעֲשׂוֹת כֵּן, שֶׁמָּא תָּבֹא לִידֵי סָפֵק.

11 אָמַר רַב הוּנָא: אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת, וְטוֹבֶלֶת בִּשְׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת, שֶׁכֵּן אִשָּׁה חוֹפֶפֶת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְטוֹבֶלֶת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

10 תוספות פתח ↗

אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק. צ"ל אסור לעשות כן לטבול דאי אתשמיש מהו שלא תבוא לידי ספק הא כבר באה בשעת תשמיש שמא תראה והוה ליה למימר שלא תבא לידי ודאי ועוד היכי שרו רבנן לשמש הא ודאי אמרי' לקמן במתני' נדה דף עב. הרי זה תרבות רעה גבי שומרת יום כנגד יום שטבלה בשני לראייתה וקאמר מגעה ובעילתה תלויה וכן משמע בשמעתין מדפריך ונטבלינהו ביממא דז' ומשני משום דר"ש אלמא אטבילה קאמר ר"ש דאסור ומיהו זה יש לדחות דלעולם קאי אתשמיש אבל טבילה שריא לר"ש אלא אח"כ החמירו לאסור בה הטבילה גזרה שמא תשמש אבל קשה דלעיל פ' המפלת נדה דף כט: בשמעתין דטועה פריך בכ"א תשמש ומשני ר"ש היא דאמר אבל אסור לעשות כן אם כן אתשמיש קאי דהא ודאי ביממא מטבלינן לה משום טבילה בזמנה מצוה וי"ל דה"פ ר"ש היא דאמר גבי ודאי זבה דאסור לעשות כן לטבול ביום שמא תבא לידי ספק לשמש שבעילתה תהא תלויה הילכך בהך טועה אע"ג דאיכא בה כמה ספקות דשמא לא היתה זבה כלל ואם היתה זבה אימר הרחיקה לידתה ושמא לא תראה אסורה לשמש לר' שמעון אבל טבילה תהא מותרת אפילו לר"ש דשרי לה לטבול משום טבילה בזמנה מצוה:

10 תוספות הרא"ש פתח ↗

אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק. פי' אסורה לטבול שמא תשמש ותהיה בספק אבל אין לפרש דקאי אתשמיש אבל הטבילה שריא לר' שמעון אלא דאמוראי בתראי אסרו גם טבילה גזירה שמא תשמש שאסור לר' שמעון והכי משמע בפרק המפלת גבי טועה דפריך ביום כ"א תשמש ומשני משום דר' שמעון משמע דאתשמיש קאי דהא התם טובלת ביום כ"א משום טבילה בזמנה מצוה. וכן משמע נמי קצת בת"כ דקתני ר' שמעון אומר אחר מעשה תטהר כיון שטבלה טהורה להתעסק בטהרות. אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן משמע דאלהתעסק בטהרות קאי. ואי אפשר לומר כן דע"כ גם הטבילה אוסר ר' שמעון דלא מיסתבר דפליגי רבנן עליה להתיר תשמיש כיון שאם תראה נמצא בועל זבה למפרע. ועוד דתנן במתני' טבלה ביום שלאחריו ושמשה הרי זו תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוין. ומסתמא תרבות רעה דקאמר אסור. ובגמרא נמי א"ר יהודה וכי לית אתם קורין תרבות רעה והלא לא נתכוון זה אלא לבעול שומרת יום כנגד יום משמע דלכ"ע אסור ולא מיסתבר לחלק בין יום שביעי לפי שכבר נסתלקו דמיה. ועוד דאחר מעשה תטהר דקאמר היינו הטבילה ועל המעשה שהזכיר אמר דאסור לעשות כן. ועוד אי אתשמיש קאי מאי קאמר שמא תבא לידי ספק כיון דשמשה כבר באה לידי ספק שמא תראה וה"ל למימר שמא תבא לידי ודאי. ובטועה דהמפלת פריך יום כ"א תשמש דכיון דאיכא ספיקות טובא תהא מותרת אף לשמש. ומשני משום דר' שמעון דאסר אף לטבול בשביעי של זבה ודאי הלכך הכא בטועה לשמש מיהא אסור אבל הטבילה מיהא מותרת אף לר' שמעון לפי שיש בה ספיקות הרבה וגם טבילה בזמנה מצוה. ועוד כיון שעושה טבילות הרבה עד ל"ח ואינה משמשת אין לחוש שמא תשמש לאחר טבילה זו:

10 תורה תמימה על התורה פתח ↗

ואחר תטהר. אחר אחר לכולם – שלא תהא טומאה מפסקת ביניהם קיטר"ל שהשבעה ימים של טהרה יהיו רצופין בטהרה, אבל אם תראה בהם נפסק המספר והימים הטהורים יפלו ותמנה מחדש, אבל לא שישתלמו ז' ימים מראיה שניה עד שתטהר מראיה זו עד שיתאספו ז' ימים לסירוגין. ומדייק זה מלשון ואחר, מדלא כתיב ואחר כן, דלשון ואחר מורה אחר דבר אחד. , ר' שמעון אומר, אחר מעשה תטהר קכר"ל מיד אחר שספרה מקצת יום השביעי תטבול ותתעסק בטהרות. , אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק קכאר"ל שמא תראה דם אחר הטבילה ותסתור המספר למפרע ולכן תטבול בערב. ומבואר בגמרא דמה"ט אף בזה"ז שכל הנשים עשאו דינן כזבות כמבואר לעיל אות ק"ו, והיה ראוי שתטבולנה ביום ממ"נ אם נדה היא הרי כבר עברו כמה ימים אחר ז' ימי נדות ואם זבה היא הלא מה"ת זבה טובלת ביום, אלא מפני שמא תראה ותסתור למפרע. וע"ע מש"כ בדין טבילת נדה ביום לעיל פסוק י"ט. .נדה ס"ז ב'

11 ביאור שטיינזלץ פתח ↗

ג אמר רב הונא: אשה מותר שתהא חופפת את שערה לקראת טבילה באחד ביום ראשון בשבת בשבוע, וטובלת ביום השלישי בשבת בשבוע. וראיה לדבר: שכן אנו מוצאים שאשה חופפת בערב שבת, וטובלת במוצאי שבת.

11 ביאור הגר"א על שולחן ערוך אורח חיים פתח ↗

ס"כז אסור לסרוק. נדה ס"ז ב' שכן אשה חופפת בע"ש כו' ופי' בשאלתות משום שאינה יכולה לסרוק בשבת וע' ברא"ש סוף נדה טצדקי חסרת פי' רב סעדיה גאון מסרקות גדולות וע"ש:

« נדה ס״ז ע״א נדה ס״ח ע״א »